ערב שלם בתוך מכונית אחת

זה היה כבר ערב. עוד לא היה חשוך. החלטתי ללכת עם אמא שלי לסופר ויצא מזה בלאגן אחד גדול. טוב, אולי סוף- סוף יהיה משהו מעניין בבלוג שלי...

הלכנו כמעט שעתיים בסופר הענק עם העגלה המלאה. מרוב הליכה כאבו לי הרגליים. אחרי כמעט שעתיים של קניות בסופר ועמידה בתור, סוף- סוף הלכנו למכונית ופרקנו. כשנכנסנו אמא שלי ניסתה להתניע את המכונית. היא לא הצליחה. ניסינו כמה פעמים (לפחות 10). הבעיה הייתה במכונית, אבל היא לא הייתה ידועה. עמדנו וחיכינו, ניסינו, התייאשנו וזה מה שיצא. 

הלכנו לחצי שעה בערך לטייל בחניות שליד הסופר. קנינו, הסתכלנו, הלכנו...

חזרנו למכונית, ניסינו עוד הפעם ולא הצלחנו (רציתי לקלל את המכונית, אבל סתמתי את הפה).

הצעתי לאמא שלי להתקשר לגרר. היא לקחה חוברת ממגירה במכונית ומילאה את המספר. 

אחרי שסיפרה מה הבעיה, אמרה האישה שאליה התקשרנו שבעוד שלוש שעות, כלומר ב- 11 בלילה, יבואו אנשים לבדוק את המכונית. אמא שלי התקשרה לסבא שלי- אבא שלה, ואמרה לו שיבוא לקחת את האוכל לפני שיתקלקל, ואותי. 

אחרי 20 דקות בערך, סבא שלי בא. העברנו את האוכל למכונית של סבא שלי. אחרי שהעברנו את האוכל, סבא שלי נכנס למכונית שלנו וניסה להתניע את האוטו- והצליח. אחר- כך העברנו בחזרה את האוכל למכונית שלנו. באמצע, המרפק שלי נדפק חזק במתכת וירד לי דם. במרפק שלי הייתה בליטה כואבת כל- כך!

ואז נסענו סוף- סוף הביתה. הרגשתי לא טוב. היה לי כואב להזיז את המרפק (בטח זה קרה מיליון פעם גם לכם..) למרות שזו הייתה מכה קטנה- אבל כואבת כל- כך. 

לא ידעתי שזה מה שיקרה. אבל זו גם הייתה כמו מן חוויה. אולי כיף, אולי מעייף ואולי מייאש, אבל, ללבסוף זו הייתה חוויה.

שמעון פרס

היום, זה לא יום רגיל, זה יום עצוב במדינת ישראל, בעיקר לצאצאיו של שמעון פרס. 
היום, שמעון פרס, נפטר. אני כותבת פוסט זה לזכרו. 
שמעון פרס נולד בתאריך 2.8.1923 ונפטר בתאריך 28.9.2016- היום. שמעון פרס נולד במושבה בשם "וינשבה".פרס ומשפחתו עלו לארץ ישראל כאשר הוא היה בן 11. 
בגיל 29 מונה פרס למנכ"ל משרד הביטחון של מדינת ישראל, בתפקיד זה יזם ופעל למען ביטחונה מדינת ישראל.הוא היה ממקימהם של התעשייה האווירית והרשות לפיתוח אמצעי לחימה. אחד הרעיונות של פרס היה הקמת כור גרעיני בישראל. 
בשנת 1959 נבחר פרס לחבר כנסת וכיהן בתפדי זה 48 שנים רצופות. כפוליטיקאי, פעל פרס לקידום החזון שלו להקמת מזרח תיכון חדש. מטרותיו היו שישראל ושכנותיה יחיו יחד בשלום.  פרס היה אחד מיוזמי הסכם אוסלו בשנת 1993, פרס זכה בפרס נובל לשלום על יוזמתו ואותו חלק עם ראש הממשלה יצחק רבין (ז"ל)
ועם יושב ראש הרשות הפלסיטינית- יאסר ערפאת. לאחר שלוש שנים מאז הקים פרס את מרכז פרס לשלום ביפו. לאחר רצח רבין בשנת 1995, מונה שמעון פרס לראש ממשלת ישראל בפעם השנייה בחייו. 
בשנת 2007 נבחר פרס לנשיא המדינה, תפקיד בו כיהן 7 שנים. שמעון פרס קידם מחקרים בתחום המדע והאנרגיה. אנו משתתפים בצער משפחתו. שמעון פרס- זכרונו לברכה.

רק בשר

ביום ההולדת של הדוד שלי, הלכנו למסעדה בשם "רק בשר". היינו אמורים לחגוג שם את יום ההולדת של סבתא שלי ושל אחותה, אך לא עשו מסיבות אישיות. זו הייתה מסעדה יפה, גדולה ומרווחת. 

היו כמה קומות במסעדה. אני, אישית, לא כל כך אהבתי את האוכל, אבל כולנו נהינו. 

אכלנו הרבה, שבענו , למרות שהאוכל לא היה הכי טעים לנו, נהינו מאוד. לאחר מכן הלכנו לטייל .

סבא שלי- "הצלם המשפחתי" צילם את כולנו ביחד. המסעדה "רק בשר", נמצאת קרוב לקניון "סיטי- סנטר" - מרכז העיר, קנינו שם קצת. מלאים ושבעים מרוב האוכל נכנסנו למכונית ונסענו. אני ממליצה לכם לנסוע למסעדה הזו, ראינו שכולם שם נהינו, גם אורחים אחרים במסעדה. 

כתבו בתגובות- לאיזו מסעדה הלכתם בזמן האחרון- המליצו.  

זיהום האוויר

זיהום האוויר

הידעתם- שאנו לא שומרים על העולם שלנו? הכתבה הזאת תעסוק בזיהום האוויר. אני יוצאת למרפסת ורואה- רק מיליוני מכוניות נוסעות על הכבישים. נפחית את זיהום האוויר אם ניסע ברכבות, באוטובוסים, נרכב על האופניים או שנלך ברגל. זה נושא חשוב. לא סתם החלטתי לכתוב על זה, עלינו להודות שיש לנו עולם ומקום לחיות. כדור הארץ הוא היחיד במערכת -השמש ואולי גם בגלקסיה שיש בו חיים. אנו צריכים לשמור על כדור- הארץ, לא לזהם אותו, לכן החלטתי לכתוב כתבה בנושא. אנו גם מזהמים מים, בלי מים ואוויר אין חיים. כאשר אנחנו מזהמים את המים או זורקים זבל בפארקים, ביערות ועוד, אנשים אחרים מרימים את הזבל הזה. ולא רק בני האדם נפגעים, גם בעלי- החיים . אנחנו גורמים למוות של אנשים ובע"ח רק בגלל הזיהומים. העולם שלנו יפה, כך שאם יום אחד לא יהיו מים או אוויר או שיתכלו חומרי הגלם, לאן אנו נעבור? כלומר, אין עוד כוכבים שיש שם תנאי מחייה. אני יודעת שבטח הצלחתי לשכנע רק חלק מהאנשים שקוראים את הכתבה, אך לי אכפת מהעולם שלנו.  אני אתן דוגמא: ברגעים אלו ממש בונים נמל חדש. כרגע אני מסתכלת מהמרפסת שלי - רואה ספינה משפריצה מלא , אבל ממש מלא לכלוך. אמנם זה לא קשור לזיהום האוויר- אך קשור לזיהום המים. 

שמרו על כדור- הארץ!

יום העצמאות של מדינת ישראל!!!!

כרגע, אני כותבת לכם כאשר ערב יום העצמאות קרב יותר ויותר. כמובן, שזהו גם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. מעצב גדול עוברים אנו לשמחה גדולה! זהו יום מיוחד במינו לעם היהודי. אנשים דגולים נלחמו עבורנו בצבא, ניסו להגן על המדינה שלנו והצליחו, אך הם איבדו את חייהם בגיל צעיר מאוד. ממש ברגעים אלה, כל הנשמות שנלחמו עבור מדינת ישראל למעלה בשמיים צופים בנו. אנשים עושים הכול למען המדינה שלהם . אנשים, שבני משפחתם לא הספיקו להיפרד מהם כמו שצריך. אנשים, שביום הזה כל עם ישראל מזדהה עם המשפחות שאבדו את בן משפחתם. זה יום בו אנו מכבדים את הנופלים, מודים על המדינה ועושים הכול כדי שהמדינה תמשיך להתקיים. אך יום העצמאות קרב ובא, ואנו צריכים לכבד ולשמוח, עבור הנופלים שנהרגו ועבור המדינה שלנו.

יום ההולדת של אחותי הגדולה

היום, בדיוק לפני שבוע, אחותי הפכה לנערה בת 16. אני ומשפחתי ארגנו לה מסיבת הפתעה. ניפחנו 16 בלונים וגם תלינו שלטים. וכשסיימנו לארגן את הכול, (זה היה די קשה ואיטי כי היה אז עוד בוקר) אז שמנו מוזיקה. כולם היו לחוצים ולבסוף כמה דקות אחרי 12:00 בצהריים אחותי נכנסה . הדלקנו את המוזיקה, למרות שנדמה לי שזה היה די צפוי שנעשה לה מסיבת הפתעה. בערב חברה שלה אספה אותה למסיבה עם החברות שלה. אחותי לא ידעה איפה המסיבה, ובזה הייתה ההפתעה. חברתה אספה אותה לפארק הכט, שם היו כל החברות שלה . נתנו לאחותי מתנות ממש שוות ויפות. אחותי חזרה שמחה ומחייכת וסיפרה לנו מה קרה בפארק. ביום למחרת באו אורחים כדי לחגוג ביחד אתנו על יום הולדת של אחותי. חגגנו הפעם עם המשפחה. גם שם היו מתנות ממש שוות ויפות, ובני הדודים שלי גם באו וכול המשפחה באה. היה כיף ובעיקר משביע. אחותי אהבה את יום הולדתה וגם אנחנו נהנו.

היום החמישי והאחרון בפראג

ביום זה טיילנו במצודת פראג. המצודה היא מרכז העיר פראג העתיקה. מצודת פראג היא טירה בפראג בה מלכי בוהמיה וקיסרי הקיסרות הרומית הקדושה ומאוחר יותר נשיאי הרפובליקה של צ'כיה החזיקו לשכות ומשרדים. תכשיטי הכתר של מלכי בוהמיה נשמרים בה. מצודת פראג היא אחת הטירות הגדולות בעולם עם אורך של 570 מטר ורוחב ממוצע של 130 מטר. במצודה נמצאת כנסייה של "ויטוס הקדוש." 

מהמצודה יש נוף יפה הנשקף לגגות הבתים, לרחובות הגדולים , לכנסיות וארמונות.... בפראג יש נוף יפה, ובכלל בכל צ'כיה. אני ממליצה לכם לטייל שם . יש בצ'כיה מקומות מעניינים , ארמונות גדולים וכל מקום יפה שם. כולם יאהבו לטייל שם אפילו אלו שהם גרים שם. כל אחד יכול לגלות שם משהו מעניין על צ'כיה , כמו שאני גיליתי הרבה דברים במהלך מסע זה. 

באותו יום , בלילה חזרנו לארץ ישראל, נרגשים מהטיול ולוקחים איתנו זיכרונות מהטיול המעניין הזה. רציתי לחזור שוב, ואני מקווה שזה יקרה.  

חג הפסח

תמונה מאחד ימי חופשת הפסח -חוף דדו

בחג הפסח חוגגים על יציאת עם ישראל ממצרים. החג שכרגע אספר לכם עליו הוא חג מקראי וסיפורו של החג מופיע בתנ"ך. בחג זה לפני הרבה מאוד שנים בתקופת התנ"ך נולד מישהו במצרים בשם משה. הוריו היו יהודים ובתקופה זה במצרים הרגו את התינוקות הזכרים. הוריו של משה החביאו אותו, שמו אותו בתיבה ושלחו אותו לאגם. בת פרעה (בת המלך של מצרים) הלכה באותו רגע לאגם. היא פגשה בתינוק וגידלה אותו. ומי שינקה את משה הייתה אמו האמתית של משה. כאשר משה גדל הוא גילה שהוא יהודי. משה ברח למדבר מכיוון שהרג אחד המצרים ופחד שיהרגו גם אותו. משה פגש במדבר סנה שיח בוער. היה משהו מוזר בסנה הזה. משה שמע קול כלשהו וגילה שמי שידבר אליו היה אלוהים. אלוהים שלח אותו לומר לפרעה שישחרר את עם ישראל מהעבדות במצריים. פרעה לא הסכים ואלוהים נתן את עשר המכות הנוראיות. פרעה לבסוף מסכים אך מתחרט בעת עזיבתם. משה הנהיג והוביל את העם כי לא פחד מכיוון שידע כי אלוהים עמו. עם ישראל ומשה בורחים לים סוף כאשר המצרים בעקבותיהם . משה הרים את המטה שלו וים סוף עלה ונפרש לשני גלים גדולים מאוד משני הצדדים- ימין ושמאל. עם ישראל ומשה עוברים בין שני הגלים מבלי שיקרה להם דבר- אלוהים היה עם עם ישראל. וברגע שאחרון היהודים יוצא מחציית ים סוף אז שני הגלים נופלים והמצרים היו אלו שטבעו. סיפור זה שסיפרתי יכול להיות די שגוי כי למדתי אותו לפני ארבע שנים אז אני לא בטוחה אם סיפרתי נכון. בכל זאת היום החלה חופשת הפסח ואתמול היה לנו את סדר פסח. הגיע רב שעשה לנו את הסדר וכולם נהנו - גם אני.

חג פורים

חג פורים                                                            

בחג פורים הילדים מתחפשים, ולפעמים גם המבוגרים. אתמול ב- 22.3 כל בית הספר שלי התחפש. היו שם תחפושות יפות, מחרידות  וגם מפחידות לחלק מהתחפושות היה קשה לדעת מי מאחורי התחפושת. לא רק הילדים התחפשו, אלא גם המורים ובאו גם הורים לפעילויות שגם הם התחפשו. אתמול בשעתיים הראשונות עשינו כל מיני פעילויות ורוב הילדים הצטלמו בשערי בית- הספר. בשעה שאחרי ההפסקה הלכנו לאחת החצרות שם בא מתופף שנגן לנו במשך חצי שעה אני חושבת לכל היותר. אחרי זה הלכנו לדיסקו קצר בתחפושות שם היו שירים באנגלית ובעברית. בשעה האחרונה של היום הלכנו לאחת פעילויות הבית- ספר. הלכנו למקלט חשוך וכל אחד היה צריך להכנס לשם בחושך המפחיד המלא מכשולים. היינו צריכים לצאת בכך מהמקלט. לא רציתי להכנס לשם אז חברתי נכנסה לשם לבדה. לבסוף נשארתי אחרונה ונכנסתי . החדר היה חשוך נורא. תתארו לעצמכם שאתם עיוורים (אני לא עיוורת- זה רק דימוי) ואתם צריכים להכנס לחדר מפחיד מבלי שאתם רואים כלום אך בדרך אתם נתקלים במכשולים למשל: כיסאות, שולחנות או קירות. בסופו של דבר הצלחתי לצאת מהחדר המפחיד וכשיצאתי הייתי עדיין מלאת פחד. הכיתה שלי סיפרה לי ששמעו את הצרחות שלי מהחצר כי המקלט היה מתחת לחצר. היה זה חג מוצלח כהרגלו וחופשת פורים החלה היום.

שנת 2016

 שנת 2016

לפני תשעה ימים חגגנו על השנה החדשה. האורחים באו בערך ב- 23:00  בלילה. האוכל היה מוכן וכל החדרים היו כבר מקושטים. באו 6 אורחים, אז ביחד אם המשפחה שלי היו עשרה אורחים (לא כולל את סטפן). קיבלנו את השנה החדשה בשמחה רבה, בזמן שראינו בשידור חי איך מקבלים את השנה החדשה ברוסיה. לפני גם שהאורחים באו אז דיברנו אם המשפחה שלי מרוסיה . בחצות בלילה הגיעה שנת 2016. שנת 2015 חלפה, ושנת 2016 הגיעה.

הטיול לפראג- היום הרביעי

הטיול לפראג- היום הרביעי

את התמונה הזאת צילם סבא שלי בהפלגה. בתמונה זו מופיע הגשר "לגיונר".

ביום הרביעי בפראג הסתובבנו בכל מיני חנויות, ובערב הפלגנו על ספינה. זה היה באורך חצי שעה . אחרי עשר או חמש דקות אז לאט לאט המים התחילו לעלות והתחלנו להפליג. הנוף היה יפה, אבל הייתי די לחוצה , כי אני די מפחדת כשאני על גובה או מסוגלת לטבוע, לכן הכי מתאים לי להיות על האדמה. לאחר ההפלגה היו זמרים שניגנו ממש חזק, עד שבקושי שמעתי משהו. חזרנו לבית המלון ביחד אם החושך. זה היה היום האחרון בפראג, וביום למחרת אספנו את המזוודות ובלילה טסנו. בפראג היה כיף, למרות שהיה ממש חם, מרגש ומעניין, וטיילנו בארמונות, ואכלנו במסעדות, ובקיצור: עשינו הכול.

הטיול לפראג- היום השלישי

המסעדה בה אכלנו

היום השלישי

היום השלישי בפראג היה היום הכי מרגש בטיול!!

ביום הזה קמנו מוקדם והלכנו לאכול מהר בחדר האוכל. אחרי זה צחצחנו שיניים גם במהירות והתלבשנו בבגדים חגיגיים. רוצים שאני אספר לכם למה? ביום זה הייתה החתונה של דוד שלי!!  נסענו בערך חצי שעה קצת יותר,

והגענו לארמון החתונות. דודה שלי לעתיד הייתה כבר לבושה, וכך גם דוד שלי. הגענו בין האחרונים. נכנסנו לארמון החתונות, ואני ואחותי היינו שושבינות. דודה ודוד שלי נכנסו מלווים במוזיקה. הארמון היה מאוד מפואר. לאחר שהבאנו את הטבעות , הם כבר היו נשואים. הלכנו ברגל למסעדה כדי לחגוג על היותם נשואים. בערב עשינו כך גם. הלכנו למסעדה ונתנו את הברכות. זה היה היום הכי כיף שהיה בפראג, וסוף סוף הייתי בחתונה בפעם הראשונה.

הטיול לפראג- היום השני

היום השני

ממש בהתחלת היום השני ביקרנו בכמה חנויות. נכנסנו לחנות זכוכית. צ'כיה ידועה ואחת הסיבות היא הזכוכית. בתמונה הזאת שנמצאת בפוסט זה , זוהי תמונה שאני צילמתי מחנות הזכוכית. אחת הגאוות העיקריות של צ'כוסלובקיה, ומאוחר יותר צ'כיה, הייתה מאז ומעולם זכוכית הקריסטל העלית המיוצרת בה, והאמנים המקומיים המתיכים אותה ליצירות אמנות שבירות.

 
ביום השני בפראג הלכנו בערב למסעדה . בהתחלה לא מצאנו את המסעדה, אך כשאבא שלי מצא אותה אז היינו צריכים ללכת בערך חמישה קילומטרים. הכי גרוע היה שהיינו צריכים ללכת בחום נוראי. כולם הזיעו ורטנו , ומדי פעם עצרנו כדי לנסוע כמה דקות בחשמלית , שגם שם היה חם. ההליכה הייתה ארוכה , והלכנו שעה. למזלנו היו לנו מים.

לבסוף הגענו למסעדה, מזיעים וצמאים. לאחר כמה דקות כולם נרגעו, אך זה לא עצר את החום והזיעה. בסוף הערב נסענו בחשמלית ואחר- כך ברכבת תחתית. חזרנו למלון כשכבר היה חושך. לפחות עברנו את הדרך למסעדה בשלום...