הטיול לפראג- היום הראשון.

היום הראשון

ביום הראשון בפראג טיילנו על הגשר המפורסם בפראג. אבא שלי סיפר על האגדה של הגולם. באגדה מסופר על רב יהודי שגר בעיר פראג, והוא בנה פסל מחימר. הוא קרא בספרים איך מכניסים לתוך פסלים נפש של בן אדם. הרב הצליח להחיות את הפסל כדי לעצור את ההתאכזרויות ליהודים. על המצח של הגולם (הפסל) הייתה חרוטה המילה "אמת". הרב כל סוף שבוע הוא הוציא את רוח החיים מהפסל של הגולם. אך סוף שבוע אחד הרב שכח להוציא את רוח החיים מהגולם. הגולם ברח והתחיל להשתגע . הגולם ברח לכנסיית ""אלטנוישול" " ושם הרב תפס אותו. הרב מחק את האות א' מהמילה "אמת" והכיתוב הפך להיות " מת. " בטח הסיפור הזה מזכיר לכם עוד סיפור. כשמרי שלי שמעה על האגדה הזאת, היא כתבה ספר על זה בשם: "פרנקנשטיין".

במסעדה

המסעדה מבפנים.

אתמול הייתי במסעדה. דוד שלי חגג יום הולדת, הוא היה בן 30. במסעדה הגישו הרבה מאוד דברים טעימים, אבל רובם דגים. הגישו דגים, חסילונים (שרימפסים), פירות ים, פסטה, ספגטי ועוד הרבה. היה לי מאוד כיף. ובני הדודים שלי הגיעו, והם בני שש וחצי, ובת דודה שלי היא בת 4, עליה עשיתי את הפוסט הקודם. היה לי מאוד כיף. אני , אחותי הגדולה, בן דוד שלי, ובת הדודה שלי שיחקנו למרות שאני ואחותי גדולות מדי, שיחקנו איתם תופסת, אבל הם יותר עלו במדרגות לבית של מישהו אחר. זה היה די מביך. היה לכולנו ערב מאוד מהנה. אחותי הגדולה היא אופה כל מיני עוגות, מאפינים, קאפקייק, נשיקות מקצפת, ועוד. היא עשתה לדוד שלי עוגת שוקולד גדולה שאותה ציפתה בקצפת, וכתבה 30 אם הקצפת. אומרים לה שיש לה עתיד לעבוד בקונדטוריה. היה לכולנו ערב מאוד מאוד כיף, ואני ממליצה לכם (כמו בכל פוסט) ללכת למסעדות שאתם אוהבים.

יום ההולדת של בת הדודה שלי

שבוע שעבר חגגנו לבת הדודה שלי יום הולדת 4 בבריכה! היה שם מאוד מאוד כיף. היו שם שתי מגלשות מים בגובה ממש ממש ממש גבוה, שהייתה מגלשה אחת בצבע ירוק והיא הייתה סגורה והיינו צריכים לשבת שם על גלגל, ובתוך המגלשה היו קווים זוהרים כאילו שזאת רוח רפאים שם, וזה היה מאוד מפחיד וכיף, ואחותי היא התהפכה 7 פעמים מהגלגל בידיוק כשהיא ירדה מהמגלשה. המגלשה השנייה הייתה פתוחה וצהובה והיה אפשר לשבת שם , לשכב, אפילו אפשר היה לשכב על הגב. ראיתי משם את הנוף המרהיב מהמגלשה הכי גבוה שעליתי עליה אי- פעם, ותמיד המים היו שם עמוקים. היה לי כיף ועשיתי שם תחרות שחייה אם בני הדודים שלי , וגם שיחקנו "חמור באמצע", שיש כמה אנשים ומישהו אחד באמצע ומנסה לתפוס את הכדור. היה לי מאוד כיף, והייתי עצובה שנסענו מהבריכה, ובת הדודה שלי הייתה שמחה כי נתנו לה הרבה מתנות כמו המתנה הראשונה: רובה מים. עכשיו אני אצרף לכם תמונות כדי שתוכלו לראות איפה הייתי! אני מקווה שמי שירצה לנסוע לשם אז שיהנה כמו שאני נהניתי!



הבריכה

המגלשות



חג שבועות

היום יש את ערב שבועות. יש חג שבועות. שעליו אנו חוגגים את סיפור מגילת רות. במגילת רות מסופר על איש בשם אלימלך לקח את אשתו נעמי ואת שני בניו: מחלון וכיליון. זמן לא רב אחרי שהגיעו לארץ מואב כי בישראל היה רעב ולא היה אוכל, נפטר אלימלך. ונעמי נשארה לבד לגדל את שני בניה. שני הבנים, מחלון וכיליון, התחתנו אם שתי בנות בשם; עורפה ורות. אחרי כ- 10 שנים נפטרו שני הבנים באופן פתאומי. נעמי נשארה לבדה בארץ זרה, ללא משפחה וחברים, אלא רק אם שתי כלותיה עורפה ורות. הן אהבו מאוד את נעמי, אך נעמי שהתעקשה שיחזרו למשפחות שלהן ואמרה: "אם תחזרו איתי יכול להיות שלעולם לא תמצאו לכן בעלים." לבסוף עורפה השתכנעה, אך רות לא הסכימה להצטרף אל עורפה ואמרה לנעמי: "כי אל אשר תליני אלין עמך, עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי. " היא התכוונה שכל מה שתעשה רות תעשה גם , ולאן שתלך גם רות תלך אתה. נעמי הייתה זקנה מידי בשביל לעבוד בשדה ולקצור שיבולים בכל יום, אז רות עשתה זאת ודאגה לפרנסת עצמה ופרנסה של נעמי. יום אחד רות באה לשדה בשם בועז. רות מצאה חן מאוד בעיני בועז וקצרה שם כמעט בכל יום. בועז שואל את הקוצרים שלו: "מי היא האישה הזאת?" הקוצרים עונים לו שזו היא רות, כלתה של נעמי שחזרה אתה ממואב. כאשר רות חוזרת הביתה שואלת אותה נעמי: "איפה קצרת היום?" רות עונה לנעמי : "קצרתי שיבולים ובשדה של אדם בשם בועז.

נעמי מקווה שבועז ורות יתאהבו ויתחתנו, כי ידעה שבועז קרוב משפחה של בעלה המת אלימלך. רות קוצרת בשדה של בועז כל יום. כאשר חוזרת הביתה ומסבירה נעמי לרות שבועז קרוב משפחה של אלימלך אומרת לו שבלילה תיכנס לגורן, איפה שהוא ישן ותבקש שיתחתן אתה. רות עושה זאת בלילה , אך בלילה מרוב החושך בועז לא היה יכול לזהות את רות. בועז אומר לרות שיש קרוב משפחה יותר קרוב לאלימלך, ולו יש את הזכות להתחתן אתה. ואם קרוב המשפחה לא יסכים, בועז יתחתן אם רות. אך קרוב המשפחה לא הסכים, ובועז התחתן אם רות. נולד להם בן בשם: עובד, לעובד נולד בן בשם ישי, ולישי נולד בן שקוראים לו דוד, וכגדל דוד נהפך דוד למלך ישראל.

 

עוגן לחיפה

אני מלפני חצי שנה או יותר נבחרתי לשגרירת " עוגן לחיפה ".  שם אנחנו לומדים על נמל חיפה, ויש תחרות ציורים, וגם מכינים לוחות פעילים, וגם משחקים ותגים . שנה שעברה ניצח בתרות בית הספר " גורדון" . השנה, אני וכל שאר השגרירים שבחרו (שגרירים = אנשים שהתנדבו ונבחרו , ולא כל שאר הכיתה גם נוסעת ) נסענו לנמל חיפה , והיו הרבה סדנאות ופעילויות, כמו שהיינו צריכים להכין מוביילים, וגם עשינו שרשראות מאבנים בגדלים שונים וצורות שונות . באה גם מין להקת תופים " די " מפורסמת , אך לא היו להם מערכות תופים , אלא המערכת שלהם הייתה מחומרים ממוחזרים . היה לי די כיף למרות כל השמש המסנוורת , ולמרות של ישבנו אם כיסאות אלא על אדמה קשה וכאב לי הגב בגלל זה , נהניתי . היה לי ממש כיף שם, וגם כשעשינו את שרשראות האבנים אז גם היו כל מיני צבעים שנוכל לצבוע את האבנים, וזה עוד היה לפני ההופעה של הלהקה בשם; "תיפוף ירוק" הם קראו ללהקה ככה כי הם הכי אוהבים לנגן על תופים, והם מנסים לשמור על הסביבה , אז הם קראו לה "תיפוף ירוק ".  הסוף הרע שחזרתי אם גב טיפונת כואב, והסוף הטוב זה שבאמת נהניתי בפעילות .

ההפלגה בנמל חיפה

היום אני וכיתתי היינו בהפלגה בנמל חיפה. אנחנו טיילנו לפני שעלינו ליאכטה. יש כמה ילדים שהם אכלו פירות לא בשלים מהעצים! כשעלינו ליאכטה ממש פחדתי כי היאכטה ממש רעדה. הוצאתי את הטאלפון שלי וצילמתי סרטונים ותמונות למשפחה שלי שיראו. אז כשהתחלתי לצלם הנהג שם מוזיקה שרק אנחנו בחרנו. כשהתחלנו להפליג המים היו ממש מזוהמים ומלוכלכים. אך אחרי זמן- מה המים נראו יותר נקיים. היה לי ממש כיף להפליג... והיה לי גם די מפחיד, בייחוד בסוף כשהנהג עזב את ההגה של היאכטה ועלה על קדמת היאכטה, ואז היאכטה ממש רעדה כאילו שאנחנו נתהפך! ועוד כשהמים הם הגיעו לעומק של בערך 5 מטרים!!! היה שם ממש יפה, העצים העלים, כל הירוק והמים... ראיתי גם הרבה דגים. מה שהיה מבאס ביאכטה זה כשהייתה מוזיקה ממש כיפית, מהנה ואהובה היה אסור עלינו לעמוד ביאכטה כי החלונות היו פתוחים, וזה אומר שאסור היה גם לרקוד. אבל ממש נהניתי וגם נראה לי שגם כל שאר הילדים, והמורה שלי- רק לא נראה לי שמי שיש לו מחלת ים לא כל- כך נהנה מזה.. אבל היה לי כיף, וכל מי שבחיפה אני ממליצה לו לנסוע לשם להפליג ואפילו סתם לטייל, כי הנוף היפה, והמים הצלולים והעמוקים שרוצים לקפוץ לתוכם.. זה היה ממש מפתה וגם שיתקרב הקיץ, כי אז נוכל גם לשחות בים... אז אני ממליצה לכל מי שקורא את זה,- ללכת להפליג וגם סתם ככה לטייל בנמל... מי שיקשיב לי מקווה מאוד שהוא יהנה להפליג ולטייל.

נמל חיפה בלילה

העמקת היהדות

אני והכיתה שלי היינו אתמול, בהעמקת היהדות. זה בית ספר דתי רק נראה לי של בנות, והיינו בפעילויות אם מדריכות ממש נחמדות! הפעילות הראשונה של נו הייתה 'ששטוס' רק לא האמיתי. זאת תוכנית אם משימות מיוחדות והקבוצה שזוכה היא טסה לחוץ לארץ. הפעילות השנייה היה נראה לי מיו לחץ חברתי, ועל אכפתיות. הפעילות האחרונה הייתה להתחלק לקבוצות ולהתחרות. היה לי ממש כיף. אני חושבת שזה מחוץ לעיר חיפה. אני גם ממליצה לכם לנסוע לשם, כי כיף שם ומאתגר במיוחד התחרויות. כולם נהינו ואני בטוחה שהמחנכת שלנו עדי, גם נהנתה כמו שאר קבוצתה. כשידעתי לאן אנחנו נוסעים רציתי פשוט שאני כבר אהיה באוטובוס. בשבוע הבא אני אהיה בהפלגה. בחרו אותי לשגרירת " עוגן לחיפה" , יחד אם כל השגרירים שנבחרו, אך שבוע הבא כל הכיתה שלי תבוא, ולא רק השגרירים. אני בטוחה שבכל הטיולים האלו אני אהנה, ובשבוע הבא כשאני אצא להפלגה אני אשתדל לזכור לכתוב על ההפלגה בבלוג שלי, " חיי הוורודים" , אז כדאי שתהיו מחוברים בשבוע הבא!!!

המחול " לרקוד אל החלום"

אני והכיתה שלי לפני כמה ימים הלכנו למחול שנקרא : " לרקוד אל החלום." מסופר על נער שמו גל, והוא וחבריו הם רוקדים היפ- הופ. הוא פוגש במאמנת של חוג בלט ומתאהב בה, אך פתאום יש לו חשק לרקוד. אך לא גילה לחבריו וגם לא לאבא שלו, שהוא רוקד. ולפי מה שאני הבנתי אימא שלו מתה כשהיה קטן. והוא פוחד שחבריו ואבא שלו ילעגו לו. גל נרשם לחוג וגם עומד במחול. לי היה מעניין מאוד. אני ממליצה לכם ללכת וחלק מהריקודים היו גם מצחיקים. המחול הזה הופיע באודיטוריום חיפה. ואני ממליצה לכל מי שגר בחיפה ובכלל בישראל. אני ממש נהניתי ואני גם חושבת ששאר הכיתה שלי ומי שלא ראה את ההופעה, הוא הפסיד כי זה היה לדעתי ולדעת חבריי וחברותיי  שזה היה מעניין ולפעמים לא כל- כך צפוי. זה היה ממש מצחיק, יפה, מרגש, ונראה לי שאפילו המחנכת שלי נהנתה בצפייה במחול הזה. הייתי הולכת לשם עוד הפעם. -ממליצה לכם ממש. ומי שהקשיב להמלצה שלי, בטח יהנה כמוני, ואני אאחל לו צפייה מהנה.

יום העצמאות במדינת ישראל!

היום יום העצמאות. 67 שנים למדינת ישראל. יש כאלה שלא יודעים שלפני כמה שנים לפני יותר מ- 67 שנה לא הייתה לנו מדינה. לאחר מלחמת העולם השנייה וכמה שנים אחרי- כן, הוכרזה ארץ ישראל, כמדינה ליהודים. ראש הממשלה הראשון היה דוד בן גוריון, וכל מי שהאמין שתהיה מדינה ליהודים, כמו הרצל, דוד בן גוריון, אליעזר בן יהודה, והברון זכו להגשים את חלומם. אך יש אנשים שלא זכו לראות את מדינת ישראל. כמו הרצל. אך עכשיו אנחנו מדינה מפותחת, עם צבא חזק- צה"ל (צבא הגנה לישראל). אך מי האמין שבזכות מלחמת העולם השנייה יש ליהודים מדינה. ואם לא הייתה מלחמת העלום השנייה אז גם לא היה לנו צבא, ולא מדינה. והיהודים זכו למדינה. ולכן אנו חוגגים את יום העצמאות שמתחיל בדיוק כשיש צפירה, ליום הזיכרון לחללי צה"ל ולכל הנופלים שנפלו במלחמות.

       

יום ההולדת של אחותי הגדולה

ביום רביעי לפני יומיים היה יום הולדת לאחותי הגדולה. היא חגגה יום הולדת 15. תכננתי לה שיהיה לה יום ההולדת הכי טוב בחייה. קודם עשיתי לה מסיבת הפתעה. קמתי מוקדם בבוקר, ואני אימא שלי נפחנו בלונים, ביום שלישי, בערב, הכנתי שלט ענק שכתוב בו בירוק באנגלית: " Happy Birthday!"
היה ממש כיף, וגם הכנתי לה מלא דברים. גם אחרי מסיבת ההפתעה שעשיתי לאחותי אם אימא שלי, אחותי הלכה למסיבת הפתעה של חברות. היא ידעה שעושים לה מסיבת הפתעה אבל מה שהיא לא ידעה, זה לאן חברותיה לוקחות אותה. אחותי הגיעה אם חברותיה בסוף לבאולינג, אני מקווה שהיא נהנתה... אבל היום בערב, בשעה חמש, נעשה לה יום הולדת אם כל המשפחה. כל המשפחה המורחבת תבוא, ואולי גם סבתא רבא שלי. אחותי אמרה שזה יום חשוב לאנושות, בשבילה... אבל נראה לי שהיה לה יום הולדת כיפי, כי היא אפילו אמרה את זה: " יום ההולדת הכי טוב בחיי. " זה שימח אותי, כי התאמצתי ממש הרבה שיהיה לה יום הולדת נפלא, אבל אני מקווה שיום ההולדת שתחגוג אם המשפחה, יהיה גם ממש כיפי. גם כיפי בשבילה גם כיפי בשבילי, וכיפי גם לכל שאר המשפחה.

חג הפסח

חג הפסח הוא החג שאני הכי אוהבת, בכל שנה בבית הספר שלי עושים סדר פסח בית ספרי, ונראה לי שגם כל שאר הילדים מחכים שנסיים לדבר ולעשות פעילויות, אלא לעבור לאוכל... ואני בטוחה ממש שגם כל שאר הילדים חושבים על זה... אבל החג הכי כיפי! גם אני ומשפחתי חוגגים, ואם אתם לא כל כך יודעים מה האוכל הזה אומר לכם חלק; חרוסת, מרור, זרוע, ביצה, חסה... מעניין איך זה ללכת ארבעים שנה במדבר, אני בטוחה שזה לא כיף, אבל היה עדיך לעם ישראל להשתחרר מעבדות מצרים... אבל יש רק הוכחה אחת שה' באמת קיים, הסיבה שאנו היהודים, בארץ כנען ( פעם בתקופת התנ"ך- קראו לארץ שלנו לא ישראל אלא כנען) אני לא אספר לכם את הכול אבל יש מישהו שיספר לכם, הויקיפדיה והגוגל!!  פסח – ויקיפדיה  קריאה נעימה! וחג פסח שמח!!!!!!!!!!!!

הציפורים בארץ ישראל. תוכים

ליד הבית של סבא וסבתא שלי, שוכן עץ. באביב כשחם, יש פרחים, אל העץ. וכשחם ממש באים תוכים וציפורים. התוכים אוכלים את העלים, הפירות שצומחים אל העץ, והם אוהבים גם את הפרחים. ראיתי את התוכים, הם היו יפים וממש ציבעונים. הם היו יפים, והם אכלו את הפרחים עד שלצי מהעץ נשאר עירום! התוכים קישטו את הטבע, וסבא שלי הספיק לצלם אותם. 

 
הם באמת היו ציבעונים, וגם התמונות היו יפות מאוד, ויש גם איזו שהיא ציפור שמנה שאכלה פרחים. התוכים לא כל הזמן היו אל העץ. הם היו גם במקומות אחרים. יש מלא תוכים, פרחים, פירות אל העץ במיוחד בחודש מאי! העץ לא תמיד מפתה את התוכים. אז לא תמיד יש הרבה תוכים, והעץ נשאר "פורח".  לא תמיד ראיתי את התוכים חוץ מלפני כמה שנים ובקרוב אני אהיה בת עשר.

 

 

וגם אני לא תמיד מספיקה לראות אותם. אז בעצם רק מי שכן יכול להספיק לראות אותם זה סבא שלי. אבל למרות שאני לא שמה לב אליהם, ןהם לא שמים לב אליי,לפחות התמונות שאני רואה הן יפות ובעיקר... ציבעוניות. ואתם יודעים למה יש תוכים בארצינו, ארץ ישראל? כי אצלינו יותר עם מאשר, קר.

 

הצגת "סאלח שבתי"

בקרוב אני וכל בית הספר שלי, ניסע להצגת "סאלח שבתי" באודיטוריום בעיר חיה שבישראל. לפני ההצגה תהיה לי הופעה גדולה באודיטוריום. אני אסביר; יש לי חוג ריקוד בימי רביעי בבית ספר שלי. אז יש לנו מורה לריקוד והיא מלמדת אותנו מחרוזות וריקודים, וכשאנחנו מוכנות להופעה, אנחנו מופיעות. לדוגמא, בשנה שעברה הופעתי בבית ספר שלי, קסטרא , והגעתי איכשהו לקונגרסים ולאודיטוריום. החוג הזה כיף אבל גם מעייף ומתיש... אבל אצלי, אם משהו קרה, העיקר שנהנתי .

פיקניק

בשבוע שעבר יצאנו לפיקניק. חגגנו לאבא שלי ולחברה של דודי.בגבעת ההגנה, זה יער. והיה שם מאוד יפה. אני וסבא שלי טיילנו וצילמנו, פרחים, עצים, וכל מיני צמחים. היה נוף מאוד יפה, שאני כבר ביזבזתי את כל הזיכרון בטאלפון שלי! היה לי מאוד כיף לצלם, ןכל הזמן פחדתי וחשבתי זאני עומדת ליפול המצוק הגבוה הזה. היה נראה כאילו זה שדה אחד גדול, שתופס מלא מקום ובתוכו יש פרחים ועצים. היה מאוד יפה, כיף, ורציתי עוד ועוד לצלם אבל כל הזיכרון בטאלפון שלי נגמר, והייתי צריכה למחוק קבצים. אבל התמונות יצאו ממש יפות, ועוד יותר לסבא שלי כי האיכות אצלו הייתה יותר טובה. אבל התמונות יצאו מדהימות ממש!

   

 היו שם מלא פרחים, מלא עצים וגם שולחנות לפיקניק. גם אני וסבא שלי הלכנו לצלם, והגענו להר שמשקיף אל מין איזו שהיא אדמה וסלעים לבנים, והיו שם עצים, וגם בתוך כמה בורות היו מים. צילמנו מלא תמונות והיה שם מאוד יפה. אף פעם לא ראיתי נוף כזה. וגם היו לי רק שתי פדיחות; שפעמיים נשפכה קולה אל המכנסיים שלי. היה שם מאוד יפה, וכיף. ואני ממליצה לכולם ללכת לגבעת ההגנה, אבל הכי טוב יהיה ללכת באביב. הלכנו לגבעת ההגנה באביב ועכשיו גם- כן אביב, ואם תלכו בחורף אולי תגלו שם שלג. הפיקניק היה הצלחה גדולה, וגם בשביל מכנסיי הרטובים. אז לבסוף כל המשפחה זכתה בהנאה, גם המשפחה הגרעינית, וגם המשפחה המורחבת.

 

 גם עשינו מנגל על האש. ועשינו בשר,וגם הכנו פרגיות...

האש נראתה כאילו הייתה לבושה על העצים, וכולנו עשינו כיף.אכלנו בשר, וגם עזרתי לאבא שלי להכין את האש, הבאתי וזרקתי לאש ענפים, בלוטים... וכולנו הבערנו את האש, ואחרי שהבערנו את האש אבא שלי הביא מזלג גדול ושם מעל האש מכסה. אל המזלג שם בשר, פרגיות, וצלה את הבשר הטעים. כולנו זכינו בהנאה, ובבשר טעים מאוד. והעיקר שנהנתי.

ארץ ישראל

בארץ ישראל ממש כיף, יש נופים יפים, חנויות, ועוד נופים. בארץ ישראל יש משהו אחד מפתיע, יש לנו שלג בחורף. אך לא בתחומי הארץ אלא בהר החרמון. יש שם רכבל, וכו'. גם כשטסתי למקומות וארצות שונות ראיתי מלמעלה פשוט משבצות. והשמיים היו כל- כך קרובים עד שפעם אחת המטוס עבר בתוך ענן! בטח אתם חושבים שאני ממציאה לגבי הענן, אך כל זה נכון. זה היה כשרק יצאנו לטיסה לגרמניה. ממש נהנו מהנוף, אני ומשפחתי... כל הזמן במטוסים ישבתי ליד החלון למרות שיש לי פחד מגבהים, תמיד התעקשתי להיות ליד החלון, וזה נכון שתמיד ניצחתי... לפעמים... אולי הנושא הזה משעמם אתכם אבל עכשיו נזכרת בכל החוויות שעברתי עד הגיל שלי. אני נהנתי ועכשיו פתאום בא לי לחוות את כל החוויות האלו שוב! כל  הפוסטים שכתבתי היו רק חלק, טסתי גם לטבריה, טורקיה/ תורכיה... מקווה מאוד שעניינתי  אתכם.

הצגת 'סוד הגן הנעלם'.

היום הלכתי אם כיתתי להצגת 'סוד הגן הנעלם.' ההצגה מספרת אל ילדה  ששמה מרי מהודו שהוריה נפטרו והיא עוברת לאחוזת ביתו של בן דודה, בעקבות זה היא פוגשת שני אנשים: דאקין, וקולין. קולין נולד נכה וא
בא שלו בנה כשהיה תינוק, אך עד אז גילה אביו שקולין לא יוכל ללכת. דאקין מספר למרי אל הגן שבנה אביו לבנו, קולין, אביו סגר את הגן, וקולין לא ידע אפילו מהגן. מרי ודאקין מספרים לקולין ויוצאים לחפש את הגן. ולבסוף סוף- סוף מצאו החבורה 'סוד הגן הנעלם' את הגן הנעלם, וחוץ מזה שגם קולין הצליח להתחיל ללכת. ההצגה הזאת היא הייתה ממש יפה, מצחיקה, ומקווה שתלכו להצגה ותהנו כפי שאני נהנתי. וגם השחקנים היו מוכשרים, מצחיקים, ואין לי עוד דבר אחר לומר אליהם. אז תלכו להצגה הזאת באודיטוריום.

בבאולינג

בטח אתם שואלים אם אני יודעת לנצח בבאולינג, אז התשובה היא כן, וגם אני יודעת לפעמים להפסיד בבאולינג. היום הלכתי לבאולינג, היו לי בסיבוב האחרון 70 נקודות, המנצחת היא הייתה חברה שלי והיו לה 90 ומשהו נקודות. אני לפחות נהנתי. אך הפסדתי בגלל הכדורים, הם היו כבדים ואיטיים. אז למרות שלקחתי מקום אחרון מאוד נהנתי. וגם באותה הזדמנות אחרי המשחק נפלה לי שן... הכדורים שקלו: 7, 8, 11. אלו הכדורים שלקחתי, זה היה יום מאוד כיף... אפילו אם זה יום שבת, ויום שבת תמיד כיף, אבל המשחק הוא היה הכי כיף, למרות שהפסדתי ונפלה לי שן והיה לי קצת דם, עבר עלי יום כיפי מאוד. אני ממליצה לכם ללכת לבאולינג צ'ק בול, וגם המדריכים ממש טובים ונחמדים...

אילוף חתולים

אני יודעת שזה נשמע מוזר קצת אבל אני יכולה לאלף את החתול שלי סטפן. והכל היה בעזרת חבל, כדורים, ועוד. בטח אתם בבית שלכם צוחקים עליי, אבל אם אני לוקחת חבל בבית ומתחילה לשחק אם סטפן אז בעצם אני יכולה לומר לו: שב, והוא מתיישב, קפוץ, והוא קופץ. גם הוא יכול להתגלגל ולעמוד לפעמים אל שתי רגליים כאשר הוא נאחז בחבל דק כל- כך. אני לפעמים עושה אם סטפן את כל התרגילים האלו, אם הכדור, אני אומרת לו: צא, הוא יוצא לרוץ אחרי הכדור. צריך פשוט לתרגל את זה הרבה פעמים כדי שהחתול יקלוט ויבין. סטפן כבר די- מאולף, אך הוא לא רק מקשיב לקול שלי אלא גם לאחרים. לפעמים אני משחקת איתו שהוא צריך לנחש באיזו יד אני מחביאה את הכדור, הוא פשוט מריח את היד ואני מוציאה את הכדור אם הוא ניחש נכון איפה הכדור שהחבאתי. אז זה מאוד כיף לי לשחק איתו ולאלף אותו וגם נראה לי שגם הוא נהנה לפעמים.

ביוון

כשהייתי ביוון, היו שם במלון לפחות 3 בריכות. היה שם חדר אוכל גדול והיה אפשר לקחת משם איזה אוכל שרוצים. היו ביון מלא חנויות, וגם במלון בערב היו מופעי בידור. היה שם ממש כיף ונהנתי מאוד. אני ממליצה לכם לטוס לשם ולבלות, וגם היו חדרים ממש גדולים. ובטח אחרי שהייתי שם לפני ארבע שנים, בטח עכשיו עוד יותר טוב ויפה שם. מקווה מאוד שתטוסו ליוון כי תאספו אתכם מלא בילויים, חוויות, ועוד... אז מקווה ששכנעתי אתכם לטוס.

בבית הספר שלי

בבית הספר שלי אני מכייפת. עושים שם פעילויות, טקסים ועוד. אני מאוד אוהבת את בית הספר שלי, יש גם פעילויות כיתתיות. וגם לפעמים בימי שישי יש מכירות ואפשר לקנות מה שרוצים  (זאת לא קפיטריה).אני ממליצה ללכת לבית ספר זה רק כדי להנות וללמוד. אני מקווה שכל אחד יוכל ללכת לשם, אני ממליצה מאוד! למרות שלפעמים נותנים די הרבה שיעורים אני מוצאת בחלקם הנאה. לכן אני כותבת זאת רק בשבילכם, ומי שבבית הספר שלי יודע אל מה אני מדברת.

בגרמניה

 

כשהייתי בגרמניה, נסעתי אם משפחתי לגרמניה לכבוד יום הולדתי השמונה . ביום ההולדת שלי הלכנו ללונה פארק+ גן חיות, הלכתי צבי, זרקתי אוכל לדובים, קפצתי אל טרמפולינה בגובה בערך שלושה מטרים, הלכתי לרכבת הרים, וגם לאומגה שהייתה מאל מים! 

 

גם לפני יום ההולדת שלי הלכתי לבריכה ולפארק שיש שם מתקנים ואומגה קטנה, לאומת האומגה שהייתה ביום הולדתי בלונה-פארק. ביום לפני שנסענו בחזרה לישראל או יותר נכון,-טסנו בחזרה לישראל, הלכנו לאומגות ענקיות! 

   

וכמובן היה לי מאוד כיף בגרמניה, אך זה לא הכול, אספתי עוד הרבה מאוד חוויות אך אני לא בטוחה שיהיה לי עוד מקום מכיוון שאלו מאל 5 חוויות! היינו גם בסוג של מוזיאון- ארמון, וראיתי חלונות בגודל של תינוק! זה היה ממש מצחיק, וגם ראינו כל מיני פסלים, חרבות , שיריונות. 

 

 

והמוזיאון הזה היה יפה ומגניב, כי מה שיפה היה שם זה הנוף שמשקיפים החלונות הקטנים הללו. החוויות שאספתי שם לעולם לא אשכח אותם. ופתאום בא לי לחזור לשם, ולעבור שוב פעם את כל החופשה.

באלוני אבא

הצב

כשנסעתי לאלוני אבא בישראל, היינו צריכים ללכת הרבה מאוד! למרות זאת ביליתי גם הרבה מאוד וצילמתי מלא חיות, זאת הייתה חוויה כיפית. נסעתי לאלוני אבא אם משפחתי המורחבת. זה היה לפני כמה חודשיים... היינו צריכים לטפס, לעלות, לרדת... וגם באמצע הדרך פגשנו גם צב, הצב  היה דומה לסלע או אבן, אך פתאום קלטתי שהוא פתאום מתחיל לזוז ואז הבנתי ומשפחתי שזה היה צב. למזלו הטוב, אף אחד לא דרך עליו. גם ראינו בסוף, שפרה מולידה פר. כולם התאספו לשם לצלם, כולם גם היו נרגשים מאוד! אחרי זה הלכנו למסעדה, כולם הזמינו ואכלו, וכמובן נהנו.



החיות הקודמות שלי ושל אחותי הגדולה

לי ולאחותי הגדולה, היו ארבעה אוגרים.
האוגרת הראשונה הייתה ג'ינה כי היא הייתה ג'ינג'ית, ביחד אייתה בא האוגר שלי אפורי כי היה אפור,
את שניהם החזרנו כי לא רצינו גורים, אז באו שתי האוגרות, ג'ינה היא הייתה די ג'ינג'ית,
ויחדה באה האוגרת קרולינה. קרולינה תיעבה את ג'ינה וקרה מקרה שאיכשהו הן הפכו לאויבות. קרולינה כל הזמן השאירה את הבית הקטן של ג'ינה רק לעצמה ו'זרקה' את ג'ינה משם. גם פעם אחת קרולינה עשתה משהו לא נעים לג'ינה באוזן, קרולינה עשתה לג'ינה חור קטן באוזנה. לאחר כמה זמן הורעלה ג'ינה בת השנה ומתה בגיל צעיר זה. כמובן זהו סיפור עצוב ומעניין לדעתי, וכמובן גם הייתה לוויה ליד -החניה שלנו.
אך-כולנו אהבנו את האוגרת הכי טובה שהייתה לי ולמשפחתי,-ג'ינה.
 

האהבה שלי לחיות

אני מאוד אוהבת חיות,תמיד חלמתי שיהיה לי חתול וחלומי התגשם.

יש לי חתול קוראים לו סטפן,גילו 3,והוא חתול בריטי.

לפעמים כשאני חוזרת מבית הספר אני מתחילה להרים אותו,לחבק אותו... 

כשלקחנו אותו מ'צער בעלי חיים' סיפר הווטרינר:

'בעליו הקודמים של סטפן (לא ידענו איך קראו לו קודם) עברו דירה,

הם לא לקחו אותו לדירה החדשה שלהם,אלא השאירו אותו בדירה הישנה שלהם.בלי אוכל,בלי מים,אפילו

בלי ארגז חול,השאירו אותו שם לבדו.מי שעבר לדירה הישנה של בעליו ה"קודמים" הביא אותו לצער בעלי חיים.' אפשר לומר שגם לי זה לא היה אמין,והיה לי קשה לשמוע את הסיפור הנוראי הזה,

אז פשוט אימצנו אותו.בהתחלה אחותי רצתה לקרוא לו 'ג'ורג'' אז חשבנו אל השם 'וויליאם',השם נשאר לזמן מה,ובסוף הגיע השם 'סטפן'.השם 'סטפן' נשאר וגם הגיעו לו שמות חיבה.

סטפן אצלינו בבית בערך שנה או שנה וחצי.

וזה כל הסיפור,סטפן גם השנה חווה חויות מרגשות...

הוא לא רק אצלינו הרבה זמן,אלא הוא גם יהיה כאן עוד הרבה זמן...